התחברות  \/ 
x
הרשמה
x

אלול - העבודה הרוחנית

הכנה

חודש אלול הוא חודש שלם של הכנה, הכנה לעשרת ימי תשובה, הימים הנוראים, ראש השנה עד יום כיפור. בין כסה  לעשור. עשרה ימים שבהם יש חותמת, אצל כל אחד יש חותמת שלמה לשנה שלמה. בראש השנה נכתבים וביום כיפור נחתמים. וזה גלגל חדש, מעגל חדש, התחלה חדשה. אצל כל אחד צריך שלושים יום הכנה, כשחז"ל נותנים חודש שלם להכנה למשהו סימן שצריך את כל השלושים יום, לא פחות.  יש עבודה, צריך לעבוד. להבין מה העבודה ומה הכח של החודש הזה, חודש של סליחות ורחמים ותשובה. זה חודש שלם שמוקדש לתשובה. חודש שבכולו עוסקים בתשובה.  ואם חודש שלם מוקדש לתשובה, משמע יש בחודש הזה את כל הכוחות שאדם צריך בשביל לעשות את שינוי הזה בחיים שלו.

אני לדודי ודודי לי

"אני לדודי ודודי לי" זה משיר השירים. הדוד זה האהוב. הנשמה מחפשת את האהוב שלה, את הדוד שלה. כל השנה אנחנו מחפשים אותו אבל יש חודש אחד שדודי יוצא מההיכל שלו לקראתנו, זה חודש אלול.  בראש חודש אלול המלך יוצא מההיכל, בכל השנה הוא נמצא גנוז בתוך ההיכל ובשביל להגיע אליו, להידבק בו, צריך לעשות דרך ארוכה וקשה.

החודש הזה, חודש אלול, הוא חודש של אפשרויות רוחניות אדירות, תכף נבין את זה שהמלך יוצא מההיכל ומתחיל להתקרב אלינו, הוא מגיע בראש השנה. אז אומרים שאדם צריך להקדים לעמוד ליד הפתח של ארמון  המלך, ואיך שהוא יוצא כבר ללוות אותו. חודש שלם להיות איתו. ואז כשמגיע ראש השנה, שאז מקבלים חותמת לשנה שלמה,  כל אחד קובע לעצמו את השנה שתהיה לו. עד כדי כך הדברים מרעידים את הלב לחשוב על זה שאפשר ביומיים לקבוע את איכות החיים לשנה שלמה. את ההתמודדויות, את ההתלבטויות, את הדרגה הרוחנית והגשמית שאליה נגיע שנה הבאה, אפשר לקבוע ביומיים.

לכן צריך הרבה הרבה הכנה. הקביעה הזאת, של המדרגה, היא במידת ההתקשרות שלנו עם המלך, כמה אנחנו ממליכים אותו. לכן צריך חודש שלם של הכנה, שהולכים איתה יום יום בחודש אלול - נקרא 'ימי רצון'.  בקבלה  מוסבר שיש 'עת רצון', 'עת רצון' זה שמחייכים מהשמים. שיש יותר מאור פנים מצד הקדוש ברוך הוא. אנשים יכולים יותר בקלות להתקשר למעלה - זה נקרא 'עת רצון'. כל חצות לילה זה 'עת רצון', חול המועד זה 'עת רצון', ימים טובים. אבל יש חודש אחד שהוא חודש שלם של 'עת רצון', כל החודש 'עת רצון'. תיכף נבין למה צריך לנצל את זה, את העת רצון הזאת. אבל בכל אופן חודש שלם של הכנה, שאדם יכול  לעצב את החיים שלו מחדש.  צריך להבין שבסוף השנה נסגר מעגל, ובראש השנה נפתח דף חדש לכל אחד ואחד. מצד הקדוש ברוך הוא אומר בערב ראש השנה אני מסלק את עצמי מהעולם, כך כתוב בכתבי הקבלה, הקדוש ברוך לכאורה מסתלק מהעולם, ואז האדם לפי ההכנה שלו, לפי הכלים שהוא הכין, ככה האור יתלבש בו לשנה שלמה, חדשה, בראש השנה.

לכן חסידים היו שומעים את המילה ראש חודש אלול היו מתעלפים, היו מתעלפים מהאימה. מי שמבין באמת על מה מדברים פה מבין למה.  אומרים לך- קח את החיים שלך, תקבע איך הם יהיו. בכל פרט ופרט אתה יכול לקבוע. זה אימה גדולה, חיל ורעדה להבין מה זה חודש אלול. אז המהות של החודש "אני לדודי ודודי לי", שיש תנועה מצד הנברא.  צריך להתחיל מהלך מצד האדם.

הקדוש ברוך הוא, כמה שהוא רוצה לתת לנו טוב, הוא לא יכול, במרכאות, אם אנחנו לא עושים את הצעד הראשון. ככה הוא קבע בבריאה, הצעד הראשון צריך לבוא מלמטה.  זה כתוב בספר הזוהר הקדוש, שמלמעלה לא יכולים להשפיע שום דבר אם לא עושים צעד מלמטה. שום דבר הכוונה – כלום, לא טוב ולא רע. גם גזרה רעה שמרחפת על הראש של האדם לא יכולה להתלבש עליו אם הוא לא עשה תנועה מלמטה, שתכין כלי לאותו דבר רע, שיטמא את עצמו מאיזה שהוא משהו, זה נקרא אתערותא דלתתא - ההתעוררות מלמטה.

אתערותא דלתתא - אתערותא דלעילא

אדם שעושה השתדלות באיזשהו עניין אז מעוררים עליו שפע מלמעלה זה הכלל. הרבה אנשים שרוצים לעשות איזה שינוי בחיים שלהם מפחדים מלעשות את השינוי כי מה יהיה? אלה אנשים שסומכים רק על עצמם, אבל אם הולכים בדרך השם אז כשעושים צעד קטן מלמטה, מקבלים הרבה עזרה מלמעלה.  אבל צריך לעשות צעד אמיתי מלמטה, אם לא עושים את הצעד הקטן הזה לא יתחיל שום דבר, זה נקרא בלשון הקבלה 'אתערותא דלתתא' – התעוררות מלמטה  ו'אתערותא דלעילא' – התעוררות מלמעלה.

אתערותא דלתתא – זה שהתחתון מתעורר כלפי העליון, הוא מראה רצון. ברגע שהוא מראה רצון מיד מלמעלה מתעוררים- וזה נקרא אתערותא דלעילא, מלמעלה.  נקרא "אני לדודי ודודי לי", בן אדם צריך לעשות את הצעד הראשון.

חודש אלול, אנחנו נראה בצירוף של אותיות שם הוי"ה של החודש, זה חודש של מעשה. אדם צריך פה להתעורר בראש חודש אלול לעשות מעשים, מעשים בכיוון הנכון.  כתוב: "בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו”.   זאת אומרת הדיוק פה הוא - לא בדרך שאדם הולך מוליכין אותו, אלא בדרך שהוא רוצה ללכת,  אדם רק מתעורר, אפילו במחשבה לכיוון מסוים, מתעוררים משמים ועוזרים לו. על זה אומרים "הבא להיטהר מסייעין לו, הבא לטמא פותחים לו”. יש פרוטקציה לכיוון הקדושה, מי שבא להיטהר, להתקרב לקדושה, ממש דוחפים אותו, עוזרים לו, יותר קל לו, אבל הבא להיטמא רק פותחים לו, עושים לו פתח. אומרים אתה רוצה - תלך, אנחנו לא עוזרים ללכת בכיוון הזה.  אבל פותחים לו, יש פתח. מה זה אומר? בדרך שאדם רוצה לילך הוא רק רוצה הוא רק חושב מחשבה הוא כבר בורא מלאך- ככה אומרים חז"ל.

במחשבה דיבור ומעשה בוראים מלאכים, אז אדם שרוצה משהו באמת, זה הרצון האמיתי שלו, זה לא רצון מהפה ולחוץ, אלא באמת זה הרצון של הנשמה שלו, הוא באמת רוצה את אותו דבר, כבר יוצר לעצמו דוחפים באותו כיוון. כשאדם חושב משהו ומזדמן לו לעשות אותו, המחשבה והרצון לאותו דבר כבר מוליכים אותו לאותו כיוון.  ויותר מזה, כתוב "מצווה גוררת מצווה ועברה גוררת עברה”, ברגע שאדם התחיל כבר, אז יש כלל, שמעשה טוב גורר אחריו עוד מעשה טוב, ומעשה רע, עבירה, גוררת אחריה עוד מעשה רע. אדם לא יכול להגיד טוב אני רק יעשה את העבירה הזאת וזהו, מספיק, לא אחטא יותר. אומרים לו –לא, עשית משהו רע זה גורר אחריו עוד אחד, וזה כמובן גורר אחריו עוד אחד ונהיה רכבת,  רכבת של עברות. אדם לא יכול להגיד אני אחטא רק בזה וזהו, לא, זה גורר אחד את השני, גורר את השלישי.

לכן הכל מתחיל מהמחשבה. בכלל ראש השנה שייך כולו למחשבה,  זה מה שהזהר הקדוש אומר "כולו אתברירו במחשבה תחילה".  עיקר החיים של האדם מתרחשים במחשבה, מחשבות טהורות יוצרות אצל האדם מציאות נקייה, שגוררת דברים טובים. 

 אז החודש הזה זה אתערותא דלתתא, התעוררות שלנו מלמטה.  אדם צריך להבין שהוא ישן, איפה שהוא לא נמצא הוא ישן לגבי מדרגה יותר גבוהה. לא משנה איפה שהוא יהיה, אפילו רבי שמעון בר יוחאי, משה רבנו, הם ידעו שיש מדרגה שלגביה הם ישנים, אז על אחת כמה וכמה אנחנו, שבקושי יודעים על מדרגות ועל קיומם של מדרגות. צריך להבין שאנחנו בעילפון, לא בשינה, בלי הכרה בכלל. ההתעוררות זה להגיע להכיר שיש מצב אחר של עירנות קודם כל, להבין שאנחנו במצב שהוא לא הכי אידיאלי.

תדעו, יש סיעתא דשמיא, עזרה משמים.  מי שיבין את מה שאנחנו אומרים וירצה את זה מאד תהיה לו סיעתא דשמיא לעשות את זה. זה לא פשוט להתעורר, צריך ממש סיעתא דשמיא.  אפשר גם להפלל על זה, לבקש משמים, ככה במלים פשוטות. הרבה אנשים חושבים על שינוי, ושינוי רוחני, והכל אבל כל כך מסובכים בתוך בעצמם שלא מצליחים לראות את הנקודה שאליה צריכים ללכת, ונשארים בתוך ה-ד' אמות שלהם.

מדובר בסיעתא דישמיא שאדם מתעורר. אדם ישן יודע שזה מה שקרה לו, אהה, ישנתי עד עכשיו, באיזה עולם של חלומות הייתי. עכשיו הוא מתעורר הוא רואה את המציאות. "אני לדודי" זה אומר שאדם יצא מהשגרה שלו, יצא מהיום יום שלו ויבין שיש לאן ללכת. זה "אני לדודי", אני עושה צעד לקראת הדוד, לקראת האהוב, זה "אני לדודי". ומבטיחה לנו התורה שאם "אני לדודי" אז "דודי לי".

נשמח לראות את תגובתכם
שאלות,בקשות או בעיות יש לשלוח דרך טופס צור קשר באתר

התחבר לאתר על מנת להשאיר תגובות

subiconsml